<h1>סמ"ג לאוין סימן מ"ה</h1>
<h2>דף ע.</h2>
מותר להתרפאות מן הגוים חולה שאין בו סכנה ואם הוא מומחה אפילו יש בו סכנה מותר, ולגבי הקזה רובן מומחין הן (סימני סה"ת סי' קנ"ג ועי' תוס' ע"ז כ"ז ב' ד"ה כל). אבל מן המינין ומן הגוים שיאמרו לחש של ע"ז אסור, וכן מן הגוי שיאמר ליקח ממעיין [נ"א ממים של ע"ז] או מאילן [שגדל] לפני עבודה זרה אסור, אבל אם אמר לו סתם קח מימי מעיין או מאילן פלוני אף על פי שאינו מוצ(י)א דבר זה אלא בעבודה זרה [נ"א כי אם בפני ע"ז] מותר כיון שלא תלה רפואתו בעבודה זרה ואם היה מוצאו במקום אחר היו מועילין כמו אלו כדאיתא בירושלמי (ע"ז פ"ב ה"ב) (סימני סה"ת שם, ותו' שם ד"ה שאני). בפרק מי שאחזו (גטין ע' א') משמע שמותר לרפאות הגוי לכל הפחות בשכר שאומר שם רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא גוי אסותא לדבר אחר ואיתסי. ועל זה סמך רבינו משה להיות רופא בארץ מצרים לישמעאלים. אף על פי שיש לדחות שעשה רב שימי כן לנסותה אם טובה היא לעשות לישראל (תו' ע"ז כ"ו ב' ד"ה לאפוקי ע"ש).
